רשלנות רפואית בבדיקה שגרתית של מאמץ

השימוש במושג "רשלנות רפואית" מתקשר לעיתים בעיקר לאזורים ה"מורכבים" של עולם הרפואה (הריון, ניתוחי לב מורכבים וכו'), אבל הוא יכול להיות רלוונטי גם בתחומים "פשוטים" כמו רפואת הספורט ובדיקת המאמץ. הרשלנות יכולה להופיע הן בביצוע של הבדיקה עצמה (ונזקים שיגרמו כתוצאה מביצוע לקוי שלה) והן ביחס לתוצאות (הימנעות מהצבעה על בעיות רפואיות שונות שקיימות אצל המטופל). את הטיפול בתביעות בנושא רשלנות רפואית מומלץ להפקיד בידיו של משפטן מנוסה בתחום. אפשר ליצור קשר עם עו"ד כזה באתר http://aa-lawyers.co.il.

רשלנות רפואית

הרשלנות הרפואית (למעט כמה חריגים) לא קיבלה מקום עצמאי בחקיקה הישראלית והיא פרט מסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין (שעוסקים ברשלנות באופן כללי). ככלל אפשר לחלק את הרשלנות הרפואית לשני חלקים עיקריים: האחד הוא נזקים שנגרמו בעקבות ביצוע לקוי של פעולה רפואית (לדוגמה: מנתח שרשלנותו גרמה לצלקת בגופו של המנותח) והשני הוא נזקים שנגרמו עקב דיווח לקוי והימנעות מאזהרה של הרופא (לדוגמה: רופא שלא התייחס הרצינות לממצאים העידו על קיומו של גידול סרטני בשד של אישה גרם להתפתחות הגידול). גם בתביעות העוסקות ברשלנות רפואית נזקים שנגרמו באשמת המטופל לא יזכו בפיצויים. שני הסוגים יכולים להתאים לתביעות העוסקות בבדיקות מאמץ.

בדיקת מאמץ – הגדרות בסיסיות

בדיקת מאמץ נועדה לבחון את תפקודו של הלב בשעת מאמץ והיא רלוונטית מאוד לתחומי רפואת הספורט (כדי להמליץ לנבדק על הרגלים שכדאי לו לפתח או להזניח).הבדיקה מבוצעת ע"י הצמדה של חיישנים שונים לחזה של הנבדק (מה שגורם לעיתים לתחושה קלה של צריבה אצל חלק מהנבדקים) ופריסה של מד לחץ דם על הזרוע. הנבדק צועד על הליכון (ומגביר את הקצב בפרקי זמן קצובים) תוך כדי מדידה של הדופק ולחץ הדם. הבדיקה אינה כוללת פעולות פולשניות או חודרניות ולא אמורה לגרום לסיבוכים.

רשלנות רפואית בבדיקות מאמץ

שני סוגי הרשלנות הרפואית יכולים להתקיים בבדיקת מאמץ. הסוג הראשון (והפשוט יותר) נודע לנזקים שנגרמו כתוצאה מהבדיקה עצמה. מקרים כאלה יכולים להיות נזקים "קלים" יחסית (למשל, צריבה שעלולה לגרום לנבדק לצלקת) אבל יכולים להגיע גם למקרים קשים יותר, נבדק שביצע מאמץ שהיה קשה מדי עבורו עלול לעבור אירוע לבבי (התקף לב) בעקבותיו. מקרים מורכבים יותר של רשלנות בבדיקת מאמץ יהיו כאלה שנוגעים לאבחנות של הרופא בעקבות הבדיקה. אם האבחנות היו שגויות ובעקבותיהן הנבדק נהג בצורה שיכולה להזיק לו יהיה צורך לפצות אותו. הקושי במקרים כאלה הוא להוכיח שההתנהגות של הנפגע היא תוצר ישיר של המלצתו השגויה של הרופא, כך שעקרונית נבדק שחרג מההמלצה השגויה של הרופא לא יוכל לדרוש פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו. יש להדגיש שיתכנו מקרה ביניים, נבדק שיטען שלו היה מבין שמצבו כה חמור לא היה חורג במאום מהמלצות הרופא יוכל לעיתים לזכות בפיצוי (כאמור, הכל בכפוף להוכחה של קשר סיבתי בין ההמלצות להתנהלות).

סיכום

למרות התדמית הפשוטה של בדיקות המאמץ הן עלולות להיות מורכבות מאוד (לפחות בחלק מהמקרים) בשל הצורך להוכיח קשר בין התנהלות ברופא לנזק שנגרם לנבדק. כדי להשיג תוצאה מיטבית בתיקים כאלה יש לפנות לייעוץ משפטי מקצועי.